“אין אנו זוכרים ימים; אנו זוכרים רגעים.” (צ’זרה פבזה)
החיים הם רצף של רגעים. רגעים טובים, רגעים רגילים ורגעים פחות נעימים. כולם יצרו את מי שאנחנו היום.
ועם הזמן הרגעים הופכים לזיכרונות.
והזיכרון דוהה. והגבולות בין אירוע לאירוע מיטשטשים והסיפור הופך לאוסף של תמונות.
ומידי פעם הצצה בתמונה מציפה את התחושות והאווירה של הזיכרון המעומעם-
ומחייה את הרגע.
