תיכון הימלפרב, ירושלים
בימוי, צילום, הפקה ועריכה : אוריאל שכטר, שמעיה בנדר, דניאל נורי, גיל דדון
קהל יעד:
נוער ומבוגרים
נושאים:
אלימות בבית הספר
סגירת מעגל
סליחה
ניתוח תוכן
אלימות בבית הספר: הסרט נפתח בהפי-אנד, הגיבור עומד ערב נישואיו ליעל, אולם החוויות הקשות שעבר בילדותו בבית הספר, לא נשכחו והן נוכחות בחייו כל הזמן. הסרט מתאר את ההצקות שיוסף עבר בילדותו, ואינו מסביר מדוע הילדים מציקים לו ומתעללים בו. פגיעה זו מאפיינת מקרים רבים בהם ילדים פוגעים בבן כיתתם “כי לא בא להם טוב” – אין סיבה ממשית, ובמקרים רבים הילד הנפגע לא יזם פגיעה בהם, אלא משום שונותו/חולשתו/ עדינותו, הילדים מוצאים בו שעיר לעזאזל ופוגעים בו. גם אם לא כל חבריו לכיתה, לשכבה לשכונה/רוצים ליטול בכך חלק, מופעל עליהם לחץ חברתי גדול וסופו שילדים רבים נפגעים מחבריהם לכיתה. לרוב, הנפגעים לא מספרים למבוגרים (הורים, מורים או אחים) מחשש שמעורבותם רק תחמיר את הבעיה ואת הדימוי שלהם כחלשים, אולם הצלקות נותרות בתוכם. ישנם מקרים קשים מאד, בהם ילדים שנפגעו התקשו מאד לעמוד בבדידות והצקות שנכפו עליהם ופגעו בעצמם. זו אחת הסוגיות המשמעותיות המתרחשות בבתי הספר ופעמים רבות, מתחת לאפם של המבוגרים שלא מבחינים בכך.
יוסף, גיבור הסרט, מגיב להצקות בחיוך ובכך הוא מתמודד עם הקושי ולא נותן לילדים את הסיפוק לראות אותו בעליבותו, אולם זה לא משפיע עליהם והם לא מפסיקים, והתמודדות זו רק גורמת לו להדחיק את רגשותיו עמוק בפנים ורק בהיותו מבוגר , ערב נישואיו הוא בוחר להתמודד עם רגשות אלו.
סגירת מעגל: הסרט נפתח בבחירתו של הגיבור להתעמת עם רגשותיו לפני שהוא מתחתן. הוא מבין שאם לא יטפל בהן, הרגשות עלולות לצוץ בהמשך חייו ולפגוע בו ובחייו המשותפים עם יעל. לכן הוא חוזר לבית הספר בו הוא נפגע כדי לחשוף, להרגיש ולהתמודד עם מה שעבר. ואכן, החדרים והמסדרונות מציפים את הזיכרונות, אולם להפתעתו הוא פוגש באחד מבני הכיתה שפגע בו והוא מוצא בתוכו את היכולת לסלוח ומזמין אותו לחתונתו. זו סגירת מעגל שמסייעת ליוסף עצמו להשתחרר מהעול של זיכרונותיו הכואבים. הרי אם לא יתמודד אם כאב זה, הוא זה שימשיך להיפגע ולא חבריו שכבר שנים עסוקים בענייניהם.
אולם בנקודה זו יוצרי הסרט רוצים לומר כי ייתכן שגם החברים מתייסרים (לפחות חלקם) – חברו מיד זיהה אותו ואף הזכיר את ההתעללות. יוסף באצילותו, מסייע לחבר לנקות את מצפונו, ולהשתחרר מהכאב. עכשיו הוא יכול להגיע אל החופה בלב שלם ובצעד חדש.
שפה קולנועית: הסרט בנוי משיטוט במבנה, שיטוט שמציף בזיכרונות. את הזיכרונות ניתן לראות בשני אופנים: הקריינות המלווה ומסבירה את הרקע, ו’פלאש-בקים’ של הסיטואציות הקשות. בכך הצופה חש את התחושות של יוסף כאילו התרחשו באותו הרגע. זו החוויה הנוצרת בסצנת האסלה, למשל. גם המצלמה מתנהלת כמו יש לה חיים משלה: לעתים היא עוקבת אחרי הגיבור, לעתים היא נקודת מבטו ולעתים היא בזוית משל עצמה. צורת צילום כזו מחזקת את ‘קרעי-הזיכרונות’ של יוסף. בדרך כלל זיכרונות אינם מסודרים אלא המוח זוכר אותם בקטעים או בחלקים, והמצלמה מתנהלת במעברים בין הווה לעבר.
שאלות מנחות:
- מה דעתך על הדרך בה יוסף התמודד עם ההצקות?
- האם נחשפת בבית ספרך לתופעת לאימות או חרם? מה התרחש? כיצד והאם הבעיה נפתרה? מה לדעתך נכון לעשות במקרה כזה?
- יוסף באצילותו מסייע לעצמו ולבן כיתתו להתנצל, במעשה שסוגר את מעגל הכאב. האם יש מעגל בחייך אותו היית רוצה לפתור? לסגור? מה מונע בעדך לעשות זאת?
- מדוע לדעתך יוסף הקטן אינו נענה לבקשתו של חברו להיפגש עימו ומשיב לו בתוקפנות?
- מה תפקידה של סצנת משחק המחשב בסרט?
- לפניך שני שירים העוסקים בסליחה נסה לשער את תגובת מקבל כל שיר:
https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=688&wrkid=2412
https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=472&wrkid=5101
