“הָעוֹלָם מָלֵא זְכִירָה וְשִכְחָה
כְּמוֹ יָם וְיָבָּשָה, לִפְעָמִים הַזִּיכָּרוֹן
הוּא הַיָּבָּשָה הַמּוצֶקֶת וְהַקַּיֶּימֶת
וְלִפְעָמִים הַזִּיּכָּרוֹן הוּא הַיָּם שֶמְכַסֶה הַכּוֹל
כְּמוֹ בַּמַּבּוּל, וְהַשּכְחָה הִיא יַבָּשָה מַצִּילָה כְּמוֹ ארָרָט” (יהודה עמיחי)
ביצירה זו אני בוחנת את השפעת זיכרונות העבר על ההווה ועד כמה הזיכרונות משפיעים על הבחירות העתידיות שלנו בחיים.
בחרתי לצייר על כד בסגנון מצרי. אני מספרת סיפור באמצעות הציורים שציירתי על הכד- את סיפור חיי.
כיוון הציור הוא מלמטה למעלה ומתאר את הלידה שלי, דרך הגדילה שלי, שינויים ומעברים שעברתי ואירועים חוויות מכוננות מחיי האישיים שעיצבו אותי והשפיעו על מי שאני כיום.
לעיתים יש בי רצון לקבור זיכרונות (בפרט הקשים ביותר) על מנת לשכוח אותם ולוודא שלא יחסמו אותי, בדומה לממצא ארכיאולוגי שנקבר תחת עפר. אולם אני מבינה שהדרך הטובה יותר היא דווקא להסתכל על הכד ככלי- לנצור את הזיכרונות, ללמוד מהם ולהשתמש בהם כמקפצה ובניית קומה גבוהה יותר של עצמי.
