אחותי הבכורה גרה באטלנטה וכבר חמש שנים שלא ראיתי אותה.
יש בי המון געגוע למבט בעיניים, לשיחות עומק ליציאות המשותפות ולדאגה שלה אלי כאחות גדולה.
אני מרגישה בחסרונה כל יום, בשבת, בחגים וברגעים משמעותיים בחיי.
בחרתי לצייר בהשראת האמן “מארק שגאל” את העולמות שלי ושלה. הדיוקנאות שלנו מוצבים אחד מול השני בתוך גלובוס ומסמלים חיבוק וירטואלי. אנו על אותו הציור אך הוא חצוי לשניים. כל פרט בעל משמעות עבורי ומספר על המרחק והגעגוע.
0
