בשירה “ואלס להגנת הצומח”, נעמי שמר משווה בין החוק להגנת הטבע לבין החוק למניעת הטרדה מינית בישראל ומייחלת שהייתה חיה או פרח משום שאולי כך, הייתה חשה מוגנת.
בחרתי לפסל את הפרח שושן צחור לא רק בשל צבעו הלבן והטהור, אלא משום שהוא גם פרח סמלי עבור דתות ותרבויות שונות. ובכך מסמל את כל הנשים באשר הן. בעת פגיעה שכזו את כמו פסל קופאת במקומך ולאחר התקיפה את משדרת כלפי חוץ שאת חזקה ויפה אבל בפנים כולך שברים קטנים. הפרח כחפץ תחום בגדר שקופה, כולם יכולים לצפות בפרח אך לא מורשים לגעת בו בשל הגדר. מייחלת שיום יבוא ונהיה מוגנות לא רק כחפצים המוצגים לראווה, שארגיש חופשיה ובטוחה להסתובב ברחובות וששאר הסביבה תדע שכמו פרחי בר, גם אותי אסור לקטוף.
תפריט
