בטונדה.
עדר הכבשים שאנו רועים ההולך אל המחסום, נפרם בקצוותיו על צבע הבטון. הבטונדה העוצמתית ניצבת שקטה, מפגינה בנוכחותה בטחון וענווה. משהו בפשטות ובבטון הקר יחד עם הביתיות והמראה המוכר, שעליו הכבשים הולכות בשלווה אל עבר המחסום שהוא גבול לכאורה, קו ממשי אך אינו, תלוי בעיני המתבונן.
הביטחון בשעת המרעה ובישוב העטוף בירוק העלים וחוסר הביטחון של הדרכים יחד עם אינסטינקטים וערנות יוצרים בי נחישות ובונים אצלי שריון הגנה יסודי.
