אדיס וואי (תיעודי), תש”ע

תיכון תורני לבנות פלך, קריית עקרון

בימוי, צילום, הפקה ועריכה: שרה באבל, שרה אסלסה, ליטל בר-נוי, ספיר שבו.

קהל יעד: נוער ומבוגרים

נושאים:

שורשים

אלימות

ניתוח תוכן

שורשים: הסרט נפתח בהכנת אינג’רה, האם מלמדת את בתה גיבורת הסרט שהיא להכין את האינג’רה המסורתית כיוון שהיא לא יודעת להכין. הסרט גם מסתיים בסצנה מסורתית, בקליעת משטח ובחיבוק עם האם. שתי הסצנות הללו משקפות את רוח הסרט שעוסק בבירור וחיבור אל הסיפור המשפחתי. אמנם זהו תחקיר דרך שמתחיל ברצח אבי המשפחה על ידי חתנו לשעבר, אך נראה כי המשפחה לא חשפה מעולם את האירוע הטרגי וגם לא היתה שיחה על השורשים של התרבות האתיופית. גיבורת הסרט מגיעה לסוף לימודיה בתיכון ולפני יציאתה אל העולם היא מבקשת לעמוד מול המאורע הטראומטי שהתרחש במשפחתה. בפתיחת הסיפור יש חיבור מחודש אל השורשים שלה. זוהי פתיחת דלת שלמעשה סוגרת מעגל בתוכה. היוצרות השכילו לא לספר רק את סיפור הרצח, אלא לחבר אותו אל התמונה הרחבה יותר ששמה משפחה וסיפורי המורשת המשפחתית.

אלימות: בעדינות נוגעת הבמאית בפצע משפחתי שמתאר אלימות בתוך המשפחה. אחותה חיתה בתוך מצוקה וכשהעזה לצאת מהמקום האלים, אביה נרצח. זוהי משפחה שחיה בצל טראומה כבדה, אך זה לא ניכר עליה. כל הדמויות המצולמות, כולל האחות שהיתה נשואה לרוצח, מתארות באיפוק את מה שארע. ונראה כי המשפחה הצליחה לאחות את הפצע ולבנות חיים חדשים. האמא-האלמנה, צוחקת לא מעט בסרט, ולאחות יש ילד קטן, מה שמעיד על יכולת התחדשות. וכאשר גיבורת הסרט מבקשת מאחיה לספר על הרצח, הוא מתנגד בטענה שלא צריך לחזור לנושא. אבל המשפחה מבינה שהשאלות שהבת, גיבורת הסרט שואלת, הן לא רק מתוך סקרנות אלא מתוך מציאת המקום שלה בתוך משפחה, כיון שהיתה תינוקת כאשר הרצח התרחש. ההבנה שלה את שארע, יכולה לסייע ל להיות חלק מהסיפור המשפחתי.

שפה קולנועית: באמצעות סרט הגמר והמצלמה, פותחת הבמאית צוהר לסיפור שלא דובר בבית, וזהו כוחה של המצלמה שמאפשרת לדמויות להיפתח הן מלפניה והן לאוחזים במצלמה, היוצרים.  וכך מוצאת את עצמה הבמאית בתחקיר על שורשי המשפחה, לא רק בסיפור הטראומטי, אלא במסורת האתיופית בכלל, ואף הולכת לחפש קטעי עיתונות שמתארים את המעשה. המשפחה לא שמרה קטעי עיתונות ולא דיברה על האירוע ולכן המצלמה היא “תירוץ” לגיטימי לחקור את הסיפור המשפחתי. נראה כי הבחירה בפיצוח הסיפור בעדינות, מתאים לאופייה של היוצרת ולאופי המשפחתי, שהיא מתמקדת בחיבור שלה לסיפור ולא להיבט המציצני שלו.

 

שאלות מנחות:

  1. מדוע לדעתך נקרא הסרט “אדיס וואי – דרך חדשה”?
  2. לאלימות בתוך המשפחה יש צורות רבות, מילולית, פיזית ונפשית והיא מתרחשת בכל המגזרים. לא תמיד ניתן לראות אותה כלפי חוץ והקרובים לא יודעים עליה, ולעתים הקרבן חושש/ת לבקש עזרה. פעמים רבות עזרה מבחוץ מצילת חיים ונותנת כוח לקרבן לשנות את נסיבות חייו. האם נתקלת מקרוב בסיפור מורכב של פגיעה? בתוך המשפחה או אף בין חברים? האם ידעת מה לעשות? האם בבית הספר ניתן לספר? מי המבוגרים בסביבתך שהיית פונה אליהם לעזרה במקרי מצוקה?
  3. בשנים האחרונות הסיפורים מדווחים בכלי התקשורת ויש תיאוריות לכאן ולכאן, האם הפרסום מחזק אלימות או מרגיע.

לפניך תקציר הדיון. מה עמדתך בנושא?  https://g.kipa.co.il/792356/l/

  1. גיבורת הסרט יוצאת לחיפוש הסיפור המשפחתי. מה תפקידו של סיפור משפחתי בעינייך? האם גם למשפחה שלך יש סיפור מעניין? האם המשפחה מספרת או חוקרת אותו? באיזה אופן?
  2. יש לא מעט אתרים המתעדים סיפורים משפחתיים, כגון “אוצרות”. האם מתאים למשפחתך להיכלל באתר? https://otzarot.org.il/
  3. להעשרה:

אתרים לסיוע במקרי אלימות:

https://govextra.gov.il/molsa/domesticviolence/home/home/

https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94

פרק מתוך “סליחה על השאלה” העוסק באלימות במשפחה:

https://www.youtube.com/watch?v=azMhGZep7lo

 

דילוג לתוכן