תפארת

“ואולי יבוא יום ונהפוך שווים…”

אחותי הקטנה תפארת, היא אוטיסטית.

במשך שנים רציתי שהיא תשתנה, תהייה אחרת, נורמאלית.

במהלך העבודה למדתי להבין שהיא מי שהיא, ושאני מי שאני גם בזכותה,

יש לי זכות גדולה לגדול איתה ולהכיר אותה ולהיות בן אדם טוב יותר בזכותה.

הבנתי שלמרות רצוני שנהיה אחיות רגילות כמו כל האחיות, בסופו של דבר, מאחורי הדלת היא שם, בעולמה הפרטי והלא תמיד מושג.

ובכל זאת, אני רוצה להאמין שיום יבוא ונהיה שוות.