פסל לחירות (עלילתי), תשע”א

כפר הנוער הדתי, כפר חסידים.

בימוי, צילום, הפקה ועריכה : רננה עוז, שני גיגי, מעיין אקוקה, שהם יששכר

 

קהל יעד:

נוער ומבוגרים

נושאים:

משפחה אחרת

זהות

ניתוח תוכן

משפחה אחרת: הפסוק התנ”כי מימים ימימה אומר: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. (בראשית ב, כד) זהו המבנה הבסיסי המוכר בתרבותנו לתחילת הקמת משפחה. עם זאת לאורך השנים נותרו גם היו יחידים שלא הצליחו להקים משפחה או להבא במסגרת ילדים לעולם.

בדור בו אנו חיים, עם ההתפתחות הטכנולוגית התירו רבנים לנשים יחידות (ואף לגברים, דרך אם פונדקאית), להביא ילד לעולם דרך תרומת זרע, ללא אב ידוע בתנאים הלכתיים מסוימים. עבור הילד הנולד במשפחה כזו זהות האב/ האם עלומה דבר שונה מזוגות שהתגרשו, או ילדים שאביהם נפטר, שיש להם דמות להתייחס אליה (גם אם דמות מורכבת לעתים). הסרט הזה מתייחס למקרה של אם יחידנית המביאה בת לעולם, והאב הוא זה שממנו הגיע החומר הגנטי ותו לא.

שי ואמה הן יחידה משפחתית, אולם כאשר שי חוגגת יום הולדת, עולה בתוכה רצון לדעת סוף סוף מי הוא אביה. עצם הידיעה עשויה להרגיע איזה שהוא חלל בתוכה, אותו היא נושאת שנים. אולם עבור האם, שהביאה אותה מתוך אהבה אליה ורצון לילד, התא המשפחתי שלהן מספק והיא אינה רוצה ששי תחפש את אביה משום שהוא אינו חלק מהמשפחה. אמהות יחידניות דתיות, המביאות ילד לעולם באופן כזה, בדרך כלל יעשו זאת דרך בנק זרע בחו”ל, כדי שלא יהיה חשש של נישואין בין אחים, כמו שהסרט מעלה. בדרך כלל המידע לגבי זהותו של האב כל כך חסוי, אולם יוצרות הסרט ביקשו להעלות את החשש הזה של התאהבות בין אחים.

זהות: חיפושה של שי אחרי אביה מעיד על חלק בזהותה שהוא חסר וכל עוד היא לא תבין מהיכן הגיעה, אפילו מבחינה טכנית, היא לא מצליחה להירגע. על פי הסרט, גם אם שי גדלה בבית תומך ואוהב, חלק חסר בזהותה, ורק אם היא תדע מי היה אביה, היא תוכל לייחס את עצמה למישהו. חיבור זה אל השורש מעיד על כך שאי אפשר לצמוח בחלל ריק ונדרש עוגן. מבחינתה של האם, היא העוגן, אך עבור שי, זה לא מספיק.

הסרט תעשה לפני למעלה מ20 שנה ועוסק בסוגיה שמאוד רלוונטית לימינו אך יחודו בכך שהוא עוסק בכך מנקודת המבט של הילד ולא של ההורה.

שפה קולנועית: שמה של גיבורת הסרט הוא שי, מתנה. שם זה ניתן לה על ידי אמה, וסביר להניח משום שהוא מייצג עד כמה היא מתנה בחייה של האם. המתנה היא סמל בסרט: פסל שהאם האמנית יצרה עבור שי ובו המתאר חיבוק אוהב בין אם לתינוקה. שי דוחה את המתנה בעיניה  היא עצמה הפסל שהאם יצרה עבור עצמה. הפסל הזה גם מדבר עם שנים רבות של פיסול נוצרי של אם ובנה הנקרא פייטה ומתאר את רחמי האם לבן שירד כרגע מהצלב.

שאלות מנחות:

  1. מה דעתך על שם הסרט? מה הוא בא לייצג?
  2. מדוע לדעתך, שי המשיכה את הקשר עם זיו למרות שידעה כי הוא אסור?
  3. האם מוכרת לך “משפחה חדשה”? כיצד ניתן לראות את בניית השייכות והזהות בתוכה?
  4. יצירות רבות נכתבו וצולמו על ילדים (מאומצים וכדומה) המחפשים אחרי ההורה הנעדר, זוהי סוגיה אוניברסאלית המקיפה את האנושות. עיין בשיר “האיש ללא שם” של רמי פורטיס. כיצד הוא קשור לדעתך לסרט ומה דעתך על הנאמר בו.

נוסע שעובר בגשם, חולף, ולא משאיר עקבות

ויותר אפור ממזג האויר תלוי כמו דג והפוך כמו צב,

ומוזר ממה שמכירים

ללא גוף וללא זהות, האיש שאין לו שם

לא מכאן ומחוץ לזמן, האיש שאין לו שם

רק דרכים קבועות ושנים ארוכות, לצעוד

מקומות ישנים, אנשים חדשים, לזכור

 

מופיע והולך בגשם, חולף, תייר ללא דרישות

וקצת יותר בהיר מחיוורון חלול כמו עץ ושקוף כל כך,

ומוזר ממה שמבינים

ללא גוף וללא זהות, האיש שאין לו שם

לא מכאן ומחוץ לזמן, האיש שאין לו שם

רק דרכים קבועות ושנים ארוכות, לצעוד

מקומות ישנים, אנשים חדשים, לזכור

רק דרכים קבועות ושנים ארוכות, לצעוד

מקומות ישנים, אנשים חדשים, להיות