ניאו-גרפיטי

תמיד הרשימה אותי התעוזה של אמני הרחוב שמעבירים על הקיר את דעותיהם ואמירתם דרך האמנות, בצורה שכולם יוכלו לראות ולהבין.

האובייקט האפור, שאף אחד לא שם לב אליו, פתאום מקבל חיים וגורם לכולם לחשוב. זו אמנות שיורדת אל

העם ולא נשארת בין כותלי המוזיאון.

הבחירה שלי ביצירות מופת מפורסמות (“נערה עם עגיל פנינה״ – יאן ורמיר, 1665, “טבע דומם״ – פול סזאן, 1895, “קומפוזיציה״ – פיט מונדריאן, 1921)

היא בין היתר ממניע אסתטי ואמנותי, חיפשתי יצירות מופת מתקופות שונות, מזרמים שונים ובסגנונות שונים.

כולן נחשבות יצירות מופת, והשאלה שלי היא במה אמנות רחוב נופלת מהן?

ובעקבות כך – מה היא אמנות?