בפרויקט שלי מוצגים שני מצבי קיצון: מצב של חיבור דרסטי למציאות ומצב של ניתוק מוחלט.
מסיבות שונות, עשיתי בחיי מספר מעברים בין מוסדות חינוך שונים. בכל מקום יצרתי קשרים חברתיים אך שלא במודע בחרתי שלא להעמיק אותם, מחשש לכאב הכרוך בפרידה. מאחר ובאישיותי אני אדם שנקשר מאוד לאחרים, המאמץ הלא מודע שלא להעצים את הקשר, יצר בי תחושת ניתוק.
ביצירות בחרתי להביע את הרעיון בעזרת שתי דמויות: ילד חבוש קסדה המופיע בגוני שחור-לבן ולעומתו נערה ירוקת העור.
שתי הדמויות עוברות מהפך לאורך ‘עלילת’ היצירה: הילד בוחר לוותר על הגלולות, משאיר את הקסדה מאחור, וחווה התפרצות, הנערה מקבלת את הגלולות ואת חולצת הפסים ובעקבות צריכת הגלולות נכבה לה הניצוץ וראשה תפור לצווארה.