רוחו של האב נגלית לבנו סופרמן ומעבירה לו את כוחו ואת חכמתו האינסופית. ממש האב, הבן ורוח הקודש. אבל רגע, סופרמן הוא בכלל יהודי! מה נעשה? נקרא לגל גדות! על משמעותו העמוקה של הליהוק הישראלי המפתיע

 

ליד1: מסופרמן דרך בטמן וספיידרמן ועד הארי פוטר, גיבורי העל כולם יתומים. מדוע הוחלף ז’אנר שעסק ביחסים הבעייתיים של אמריקה עם אבות האומה בז’אנר שעיסוקו ביתמות?

 

 

לאחרונה יצא לאקרנים הסרט האחרון בסדרות סופרמן ובטמן המציג מפגש פסגה בין שני גיבורי העל המצליחים ביותר. בישראל זכה הסרט המושמץ להצלחה מסחרית גדולה במיוחד בשל השתתפותה של שחקנית ישראלית גל גדות בתפקיד וונדר וומן – גיבורת על נוספת שתזכה בקרוב לסרט משלה. האם הליהוק של השחקנית הישראלית לתפקיד זה הוא מקרי? האם העובדה שלתפקיד אמו של סופרמן בסרט הקודם בסדרה לוהקה השחקנית הישראלית איילת זורר גם היא מקרית? נדמה לי שלא.

ז’אנר גיבורי העל החל עם מותו של ז’אנר אחר – המערבון. המערבון היה הלחם והחמאה של תעשיית הסרטים האמריקנית במשך זמן רב: כרבע מהסרטים שנעשו בהוליווד עד סוף שנות החמישים היו מערבונים, ושמונה מתוך עשר סדרות הטלוויזיה הנצפות ביותר בטלוויזיה האמריקנית בשנות השישים היו מערבונים. נושאו המרכזי של המערבון היה באופן מסורתי יחסי אבות ובנים.

הנרטיב של ג’ון ויין – הכוכב המזוהה ביותר עם הז’אנר – הוא של אבי האומה. למרות ובזכות חטאיו הוא מאפשר את יצירתה של ציביליזציה, בדרך כלל באמצעות בן מטפורי, אף שאין לו חלק בה. זהו נרטיב שקורץ כל הדרך אל גיבורי הברית הישנה. ויין הוא עשו המוותר על הבכורה ליעקב (‘האיש שירה בליברטי ואלנס’, 1963); שאול המאבד את המלוכה לטובת דוד (‘הנהר האדום’, 1949); קין שנגזר עליו לנדוד כרוצח אחיו (‘המחפשים’, 1956); ומשה המוביל את העם אל הארץ אבל לא נכנס אליה (‘הקאבויז’, 1972). א-לוהים לא נוכח בסרטים האלה. גיבוריהם הם בשר ודם.

בין 1979 ל-1984 נעשו בסך הכל שלושה מערבונים. מספר אפסי. הז’אנר מת ונקבר יחד עם הכוכב הגדול שלו שמת באותה שנה. אבל בקולנוע אין ואקום, והילדים – שהיו קהל הצרכנים המרכזי של המערבון הקלאסי – פנו להעריץ גיבורים חדשים: גיבורי על. הז’אנר הזה נולד בקולנוע עם צאתו של הסרט הראשון בסדרת ‘סופרמן’ ב-1978. הוא מאופיין בראש ובראשונה בכך שכל גיבוריו הם יתומים שאביהם נרצח. מסופרמן דרך בטמן וספיידרמן ועד הארי פוטר, גיבורי העל כולם יתומים.

מדוע הוחלף ז’אנר שעסק ביחסים הבעייתיים של אמריקה עם אבות האומה בז’אנר שעיסוקו ביתמות? זו שאלה שצריך להפנות לסוציולוגים. אני מנחשת שיש קשר לרציחתם של מנהיגים אמריקנים בולטים בתקופה שקדמה לחילופין הללו – האחים קנדי ומרטין לוטר קינג. מעניין שבסופרמן – הסרט שייסד את הז’אנר – האב המת הוא גם אל. למעשה המילה העברית ‘אל’ היא שם משפחתו של סופרמן עצמו (גור אל היה שמו של אביו). האב שולח את בנו לחיות בין בני האדם. הבן מקריב עצמו פעם אחר פעם, סרט אחר סרט, כדי להציל את האנושות, ובכך מעביר אותנו לטריטוריה אחרת – זו של הברית החדשה.

האם נוכחות האל בסופרמן היא בעצם ההיעדרות שלו? לא. הבן גם הוא כאמור אל. רוחו של האב נגלית אליו ומעבירה לו את כוחו ואת חכמתו האינסופית. שמו הקריפטוני של סופרמן הוא קאל אל – קול האל. השילוש הקדוש נוכח במלואו – האב, הבן ורוח הקודש. קשה להפריד בניהם.

המערבון כבר ביקר בטרטוריה של הברית החדשה בסרטים כמו ‘שיין’ (1953) ובמערבונים אחדים שקלינט איסטווד ביים – ואולי משום כך הוא היה הכוכב הנכון להחליף את ג’ון ויין כמי שמזוהה היום יותר מכל שחקן אחר עם ז’אנר המערבון – אבל בסרטים הללו הבנים צפו בגיבור עושה את שלו, הם לא היו הגיבורים בעצמם.

סופרמן נולד ב-1938 כקומיקס יהודי שנלחם את מלחמתם של חסרי הישע נגד הנאצים. הסנטימנט היהודי של יוצריו חיפש ישועה בעולם שבו נדמה שהא-ל נעלם, ועל כל פנים לא ניתן לסמוך עליו, ואילו ההורים חלשים מכדי שניתן יהיה למצוא בהם ביטחון. חייזר המעופף היה פתרון אסקפיסטי מושלם. לא אמונה דתית בכוח עליון, אלא אמונה בכוחם של סיפורים על כוח עליון נתנה תקווה בעולם שירדה עליו חשכה רוחנית.

ראוי לציין כי תרגומה המילולי של המילה סופרמן הוא ‘אדם עליון’ – הדמות האידאלית שמתאר ניטשה, זו המתעלה מעל חוקי האדם אך נשארת אנושית. בניגוד לאדם העליון של ניטשה, סופרמן בוחר להכפיף עצמו לחוקי מוסר אנושיים בהיותו אל.

נראה אם כן שהאל בסופרמן הוא נוצרי, על אף שמוצאו יהודי – בדומה לסיפור ישו שהתרחש לפני אלפיים שנה. יש משהו אירוני בכך שחמישים שנה לאחר לידתו של סופרמן בחר העולם המערבי לאמץ אותו, אחרי שאפילו היהודים כבר שכחו ברובם את מקורו. זאק סניידר, הבמאי שהופקד על שני סרטי סופרמן האחרונים, בחר להכיר במוצאו היהודי של ז’אנר גיבורי העל, ועשה זאת באמצאות ליהוק שחקניות ישראליות – איילת זורר וגל גדות – לתפקידי מפתח. ראוי שנכיר במחווה שלו ובמשמעויות ההיסטוריות שלה.

 

* ד”ר אלטמן ראביד מלמדת בבית הספר מעלה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.