ימים של מתכת (עלילתי), תשפ”א

אולפנת הללי לאמנויות, גבעת וושינגטון

בימוי, צילום, הפקה ועריכה : הדר הולנדר, הודיה בר שלום, אפרת דרף, שחר פרייס.

 

 

קהל יעד:

נוער ומבוגרים

נושאים:

מתח בטחוני

משפחה

ניתוח תוכן

מתח בטחוני: הסרט נפתח בשלווה משפחתית ובחיבור אל הטבע. השיחה עוסקת בשלוות כדורגל ולימודים, חיבור בין בני המשפחה, אך האידיליה הזו נקטעת עם רעמי הפיצוצים של ההפגזה בדרום. מאותו רגע מתרחשות שתי דרמות: איתי, האח הצעיר נאלם וצ’ארו, הכלב נעלם וחוזר אלים ותוקפני. הדאגה לבן החרד מובילה לעזיבת המשפחה למקום בטוח יותר. שחר, גיבורת הסרט לא מוכנה להתמודד עם הפחד דרך עזיבה, מבחינתה זה לא לגיטימי והיא נותרת עם הסבא שנשאר בקיבוץ. אך בתוכה היא פוחדת ולא מצליחה להתמודד לבד, וכשהיא מודה שקשה לה, גם אחיה הקטן מתחיל לדבר. הסרט עוסק בהשפעה הטראומטית של אירועי טרור וכיצד כל אחד בוחר להתמודד עם החרדה והאם עזיבה למקום בטוח יחסי, היא פחדנות או שהיא מסייעת להמשיך ולחיות.

משפחה: המשפחה המוצגת בסרט מורכבת מזוג הורים, אחות ואח וסבא. הקשר בין איתי  הבן ושחר הבת , קרוב וחברי, אך כאשר איתי נאלם דום שחר לא מצליחה להבקיע את הדרך אליו ואינה מבינה כי האילמות שלו קשורה לא רק בפחד שחווה אלא גם מכך שהיא לא מקבלת את העזיבה. מבחינתה כל אלו הם סימנים לחולשה. מול איתי ניצב הכלב, שבעקבות ההפגזה הופך תוקפני ונבחן, שזו הדרך שלו להתמודד עם המצוקה שחווה, והפיתרון המוצע כלפיו הוא או בריחה אל המרחבים או להיסגר במכלאה, אך גם שתי האופציות הללו לא מסייעות להשיב את צ’ארו למה שהיה קודם. ההורים מניחים את שחר להתמודד לבדה ולמעשה אף אחד לא באמת מבין את המצוקה שבה היא נמצאת והיא מתפקדת כילדה הורית הדואגת לאחיה ולסבא. מעשה רק כשהיא פותחת את מצוקתה אחיה איתי מתחיל לדבר והופך עוגן בעבורה.

שפה קולנועית:

צבע – הסרט מספר על מצב בטחוני רעוע בעיקר סביב “צבע אדום”, אותה התראה המושמעת הנגב כאשר הישובים מופגזים. הצבע האדום שולט בסרט במקומות רבים: חולצתה של שחר, הכלניות, והכדור של סבא. באופן הזה מרמז הסרט על נוכחות הצבע האדום לכל אורך הסרט, כין אם הצבע אמור לשדר שלוות טבע וחיים או לחילופן סכנה ומוות.

לוקיישנים – הסרט נע בין המרחבים של השדות והטבע הרך והמכיל לבין המכלאה של בעלי החיים, שהיא קרה ומנוכרת. החיים בטבע מהווים רוגע ושלווה, אך כאשר האיזון הזה מופר על ידי התנהגות מלחמתית של בני האדם, גם הטבע מתערער והופך מפחיד, בעלי החיים משתוללים ושחר הולכת לאיבוד בתוכו.

פס קול – חלק ניכר מהסרט עוסק באילמות של איתי ובסאונד שהמתרחש בראשה של שחר. זהו פס קול של צליל אחד לא ברור, מתכתי ומאיים המסמל את הריק ואת חוסר ההרמוניה. כמו כן אילמותו של איתי גם היא חלק מפס הקול, כל מה שלא נשמע.

שאלות מנחות:

  1. מדוע לדעתך ההורים אינם מבחינים במצוקתה של שחר?
  2. האם חווית מצוקה בעקבות מצב בטחוני רעוע? מה ארע? האם פנית לסיוע? האם יש בסביבתך מי שיכול לסייע?
  3. איתי, שחר וצ’ארו מגיבים מתוך פוסט טראומה. שהיא יכולה להופיע אחרי חשיפה לאירועים קשים שונים, בהם האנשים חוו סיכון לחייהם או סיכון לאחרים כמו תאונות דרכים, פגיעה מינית ועוד. פוסט טראומה יכולה להופיע זמן קצר אחרי האירוע הקשה, או חודשים ואף שנים לאחריו. מי שחווה אירוע קשה עשוי לחזור אליו בזיכרונות ובפלאשבקים לאחר ההתרחשות ואנשים שונים מגיבים באופן שונה. מדוע לדעתך איתי נאלם דום?
  4. לפניך מילות השיר “לא לבד” שאותו שרה שחר לאיתי ומתוכו לקוח שם הסרט. מה הקשר לדעתך בין השיר לבין הסרט?

ימים של מתכת
מילים: חנן בן ארי ורועי חסן
לחן: חנן בן ארי

ימים של מתכת
והלב נסגר
חיוך כמו כספת
אתה ממוחזר
עוד מיתר נקרע בגיטרה
לב בוכה כערבה
לקום וללכת

נשרף לו עוד יום
השמש בורחת
מתוך תהום
עוד תראה אותה זורחת
בסוף הלילה ישתקף מולך במים
ברבור לבן

נשרף לו עוד יום
נשרף גם הפחד
מתוך תהום
עוד תראה אותה זורחת
תגיד לי מה אתה רואה עכשיו במים
אתה לא לבד
אף פעם לא לבד

תמונה מתקלפת
והזיכרון
לבד על מרפסת
מול מכתש רמון
רק שלא תיפול שוב לחושך
המתוק, המנותק
עונה מתחלפת

נשרף לו עוד יום…

עונה מתחלפת, ושוב…

נשרף לו עוד יום
השמש בורחת
מתוך תהום
עוד תראה אותה זורחת
כשתתעורר תרגיש שלם, תפרוש כנפיים
רק אל תפחד
אף פעם לא לבד

ימים של שלכת
אתה מיוחד

 

 

  1. הסרט הופק על ידי תלמידות שחלקן חוו את המצב הביטחוני בדרום ודרכו הן מספרות את סיפורן אך גם עוברות תהליך מרפא באמצעות הסרט. לאמנות כוח גדול וחשוב בסיוע עם מצבים טראומטיים. האם התנסית בעבר ביצירה (כתיבה, צילום, ציור) כדרך להתמודדות?

מצורפת כתבה בנושא: https://www.ynet.co.il/activism/article/Hy4j00x4Gu