חיים בציורים

“האושר הוא ההחלטה להיות מאושר, יהיה מה שיהיה”. את אימא שלי לא הכרתי, הצל שהותירה אחריה אינו ברור או מובן לי. הייתי בת שנתיים כשהיא התדרדרה כתוצאה מעישון סמים ובסוף מתה מהם. עד היום הכול מעורפל ואין לי זיכרונות ממנה. החיבור עם אבא שלי היה חזק והוא לימד אותי שאופטימיות ושמחה זה הדבר הכי חשוב בחיים. ואז, מחלת הסרטן לקחה את אבא. אבא הותיר אחריו צל כבד והרגשה כאילו הוא כאן ולא כאן באותו הזמן. אני ואח שלי נשארנו, והיה קשה. היו נפילות, המון. אבל בסופו של דבר עברנו את הכול יחד, לבדנו. הפרויקט שלי היה עבודה לא רק פיזית, אלא נפשית. עבודה על עצמי – להכיר את עצמי ואת סיפור החיים שלי דרך ציור. דרך הפרויקט הבנתי פתאום את כל מה שעברתי. הבנתי שאני בן אדם חזק, והכי חשוב – הצלחתי להקשיב לאבא. נשארתי מאושרת. לאבא שלי קראו חיים, והוא ממשיך להיות איתי עד היום, בכל ציור שעשיתי ובכל הרגשה שהרגשתי. לכן קראתי לפרויקט “חיים בציורים”, כי אבי חי יחד איתי בציוריי.