התחלה חדשה (תיעודי), תשע”א

כפר הנוער לבנות ‘איילת השחר’, יהונתן

בימוי, צילום, הפקה ועריכה: טורו קינדה, אג’בוש אלמו.

קהל יעד: נוער ומבוגרים

נושאים:

עליה לארץ

יהודי אתיופיה

ניתוח תוכן

עליה לארץ: עליה לארץ ישראל מקובלת כמשאת נפש של כל הדורות, ומתוארת פעמים רבות כ’הפי-אנד’ – היהודים מגיעים אל המנוחה והנחלה. הסרט מצביע על כך שישנם סיפורים מורכבים, לא בגלל קשיי העלייה וההגירה לארץ חדשה שיש בה תרבות ושפה אחרים, אלא משום ש “כל עוד המשפחה לא ביחד העלייה לא נגמרת”, כפי שאומרת בכאב אמה של טורו.

כל יום מזכיר לה את הבת הגדולה שנאלצה להישאר באתיופיה וכל יום ההיעדר חזק כל-כך עד שהוא פוגע בשאר בני המשפחה. זהו סיפור של דור ההורים בקרב עולי אתיופיה הכואבים את המחיר שנדרשו לשלם. אולם גם סיפורו של דור ההמשך שאמנם מתערה היטב בחיים כאן, אולם מזדהה עם כאב של ההורים, רוצה לסייע ואינו יכול. בסרט אקטיבי ואישי זה, מחליטה  היוצרת שמאחר והיא מעורה טוב יותר בחיים כאן, היא תסייע לאמה עם כל הבירוקרטיה הישראלית והיא מתגייסת כדי למצוא פיתרון. בסופו של הסרט ישנה הבנה חלקית אולם הבעיה לא נפתרה, היא גדולה יותר מיכולותיה של הבת.

יהודי אתיופיה: קהילת ‘ביתא ישראל’, קהילת יהודי אתיופיה, עתיקה מאד ועלתה לארץ במשך מספר עליות. זו קהילה המתמודדת עם קשיים תרבותיים וחברתיים רבים השונים מקשייהם של עולים שהגיעו ממדינות מערביות כמו ארצות הברית או מדינות כגון רוסיה. צבעם השונה של העולים מוסיף אף הוא קשיים בקליטתם וביחסה של חלק מהחברה הישראלית אליהם. כוחו של הסרט הנוגע הוא בהכרות פנימית עם התמודדות זו ומפגש עם החלטות הממשלות השונות ביחס ליוצאי אתיופיה הנשואים שאינם יהודים או שיש ספק כלשהו ביהדותם. הסרט הוא מסע אישי כואב אל סיפורה של משפחה אחת המייצגת בעיה גדולה יותר. “עולי אתיופיה” אינם רק מושג או שאלה ביורוקרטית, אלא לכל משפחה יש היסטוריה, מסורת וסיפור אישי שראוי להכיר.

שפה קולנועית: הסרט מורכב ממספר אלמנטים ייחודיים:

סרט אישי: הסרט מלווה בקריינות של הגיבורה היוצרת, ומאפשר להכיר את הדמויות מתוך החוויה האישית שלה, קריינות זו מאפשרת לצופה להיכנס אל תוך ביתה ולהגיע אל כאבה של האם ממקום קרוב ואותנטי. בנוסף, כוחה של המצלמה בסרט אישי לסייע לגיבורה/היוצרת לצלוח נושא טעון ומורכב שלא דובר בו עד עתה, ובעזרת הסרט האם נפתחת ואף הולכת עם בתה לקבל תשובות ממשרד הפנים.

הכנת הקפה: טקס הכנת הקפה בקרב יהודי אתיופיה מייצג תרבות של הכנסת אורחים. זהו טקס שאורך כחצי שעה שבתחילתו שואפים האורחים את ריחם של פולי הקפה, והמזיגה נחשבת ברכה בין השאר. הסרט מציג מספר טקסי קפה שמאפיינים כיצד הבית שומר על המסורת האתיופית ומקרב את בני המשפחה.

צילומים מאתיופיה: בחלקו האחרון של הסרט הוסיפו היוצרות צילומים של האחות הגדולה באתיופיה. לאורך כל הסרט נבנית ציפייה לאיחוד המשפחה, אולם הצילומים מחזקים את ההעדר משום שהאחות לא מגיעה לארץ, אפשרות זו נמנעה ממנה, ומצד שני, ניתן לראות כי חייה שלווים ומסודרים.

שאלות מנחות:

  1. מה תפקיד סצנת הסיום לדעתך?
  2. עד למחאת יוצאי אתיופיה על הרג סלומון טקה בן ה-18 ביולי 2019 עולי אתיופיה נתפסו כשקטים ופסיביים. כיצד מסייעת המצלמה לגיבורת הסרט לצאת מהפסיביות ולהפוך לאקטיבית?
  3. האם בסביבתך נמצאים עולים שחלק ממשפחתם נותר בארץ מוצאם? כיצד הם מתמודדים עם כאב זה? ואם אין, מה עמדתך לגבי הנושא בעקבות הצפייה בסרט?
  4. קולנוע חברתי הוא קולנוע השופך אור על עוולות או בעיות הקיימות בחברה. האם לדעתך הסרט שייך לקבוצה זו? הוכח.

 

העשרה:

על קהילת ביתא ישראל והפלאשמורה ניתן לקרוא גם בלינק:   https://did.li/QdC5q