השתקפות (עלילתי), תש”ע

אולפנת אמונה לאמנויות, ירושלים

בימוי, צילום, הפקה ועריכה: מרי נהון, אביה בנטוב, גל איזנקוט

 קהל יעד:

נוער ומבוגרים

נושאים:

אובדן

השוואה ואפליה

ניתוח תוכן

אובדן: תהל מתמודדת עם אובדן אחותה התאומה, עדן. במהלך השבעה היא מתרחקת מביתן כדי “לדבר” עם אחותה כשהיא לבדה. במהלך השיטוטים היא מסתובבת ללא מטרה עד שמגיעה לבית הקברות, ושם היא פותחת את התחושה שליוותה אותה כל החיים, שהיא חיה בצל אחותה. הרגעים בסרט, בהם היא נזכרת באחותה, הם רגעים של מריבות וחוסר הסכמה, אולם עם האובדן, תהל חשה שאחותה חסרה לה מאד. האובדן מגביר את תחושת החסר. פעמים רבות בחיי היומיום ובתוך השגרה, קשה להעריך את המובן מאליו שקיים בתוך המשפחה ובין החברים, אולם האובדן מעצים את החלל ומאפשר לבחון את היחסים ממקום חדש. תהל ועדן היו תאומות, דבר שהגביר את תחושת היחד שלהן. תאומים רבים מעידים על חיבור כמעט פיזי ביניהם: כשלאחד הכואב השני מרגיש, וכן הלאה. נראה כי במהלך חייהן של התאומות, הן לא אהבו את אותם הדברים, וראו את האלמנטים הלא-שוים ביניהן, אולם עם האובדן, תהל מסוגלת לראות את הטוב ואת ההשתקפות שהן שיקפו זו לזו, והיא צומחת מכך.

השוואה ואפליה: תאומים, ואחים בכלל, חשים פעמים רבות שמשווים אותם לאחרים, לאלו הקרובים אליהם – דווקא בגלל הקירבה. אח צעיר שמתחיל ללמוד בבית ספר בו למד אחיו, מתמודד עם הציפיות ממנו בהשוואה לאחיו, בוודאי כאשר מדובר בתאומים. בהעדרה של עדן, תהל מדברת בפעם הראשונה על הציפיות ממנה, ציפיות שנובעות מתוך השוואה. עדן היתה תלמידה טובה, ועל תהל מביטים בהשוואה לעדן. לקראת סוף הסרט נראה כי תהל מוכשרת מאד (בוודאי בציור), אולם אלו לא כישורים שבאו לידי ביטוי או זכו למחמאות קודם. תהל גדלה בצילה של אחותה וצברה התמרמרות. רק בעקבות האובדן, כאשר תהל ממללת את הקושי, האם מנסה לתקן וזה מסייע לתהל לקבל את עצמה כפי שהיא, ולא בהשוואה לאחותה.

ההשוואה יוצרת ציפיות ותחושה כי האדם אינו מוערך בפני עצמו והוא עסוק ללא הרף ב”יישור הקו” ובלהגיע אל המקום שמצפים ממנו להגיע אליו. העמדת רף ציפיות היא אולי טובה כדי לעודד צמיחה, אולם רף זה צריך להתאים לאדם עצמו.

שפה קולנועית: הסרט נע בין ההווה לעבר, בין הגעגוע אותו חשה תהל, לבין ‘פלאשבקים’ מהעבר בהם היא ואחותה רבות או מתווכחות. ישנו פער בין ההווה לעבר. בהווה יש חסר ואילו העבר מציג תמונה שונה. אולם דווקא משום שתהל אינה מתרפקת על חוויות טובות מהעבר, אלא על ההשוואה ביניהן, היא מצליחה לראות את עצמה ממקום חדש.

שמות הגיבורות: השם עדן מרמז על מקום מושלם ואוטופי, שאין בו התפתחות. ואכן, זו דמותה המוצלחת של עדן שהיתה ככל הנראה תלמידה ובת טובה, אולם היא אינה בחיים, מה שמחזק את עובדת היותה ‘מושלמת’. אך מי שנותרה בחיים היא תהל – ששמה מעיד על פעולה עתידית: היא תפיץ אור והיא זו שעוברת תהליך שבסופו של דבר יוציא ממנה את כוחותיה לטובה.

פס קול: הסרט עוסק בעולמה הפנימי של הגיבורה ולכן פס הקול המלווה את הסרט מייצג את מחשבותיה הלא-מסודרות. מחשבותיה באות לידי ביטוי כשהיא מסתובבת במקומות שאינם בנויים, בשדה ועל פסי רכבת – שאלו מקומות שמייצגים דרך וחיפוש ולא מקומות מיושבים.

 

שאלות מנחות:

  1. האם חווית השוואה לאדם אחר? באיזה הקשר? כיצד הרגשת?
  2. מה משקפת בעיניך סצנת הסיום?
  3. “הזולת הוא הראי” – אמרה זו מיוחסת לבעל שם טוב (רבי ישראל בן אליעזר, המאה ה-18). כיצד היא קשורה לסרט בעיניך ומה תפקידה של השתקפות זו?

*לגבי תפקיד המראה בקולנוע ניתן לקרוא:

https://retro.education.gov.il/tochniyot_limudim/etsem/kolnoa.htm

  1. בספר בראשית אנו נחשפים למספר סיפורים העוסקים בקנאה שמובילה לטרגדיה: קין והבל, יוסף ואחיו. קנאה הנובעת מתחושת האחים כי האב (או האל) מעדיף אח אחר, וזה מוביל להתדרדרות ביחסים.

קראו את המדרש:

“וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף, וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית לז ג).

רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר: צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹא לְשַׁנּוֹת בֵּן מִבָּנָיו, שֶׁעַל יְדֵי כְּתֹנֶת פַּסִּים שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, “וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ” וגו’.  (בראשית רבה פד ח)

כיצד צמח יוסף מתוך מערכת יחסים זו וכיצד צמחו אחיו?