הכרומוזום ה-21 (תיעודי)

מגמת תקשורת אמי”ת בנות, מעלה אדומים

בימוי, צילום ועריכה : מאיה הלוי, שלהבת טופלנסקי, אושרת אבינועם

קהל יעד:

נוער ומבוגרים

נושאים:

השונה וה’אחר’

ניתוח תוכן

השונה וה’אחר’: אודליה גיבורת הסרט, פותחת צוהר לעולמים של מי נחשבים ‘אחרים’ ודרך הפתיחות שלה והמסע שהיא עוברת, הצופה נחשף לחיים שלמים ומלאים. הסרט שובר עמדות סטריאוטיפיות ומפתיע את הצופה בכל מהלך. החל מעזיבת הבית, דרך הכנות הכובשת וכלה בלימודים באוניברסיטה, הצופה נדרש לבדוק את עמדותיו מול מי שנתפס כשונה. היא אינה גיבורה פסיבית, אלא אקטיבית בכל שלב וממללת היטב את מקומה. שפע האהבה המקיף אותה מצד משפחתה והסובבים מעיד על הביטחון שלה ועל הבנת מקומה ויכולותיה. ניכר כי אין דבר שמגביל אותה אלא למרות החששות, היא מוכנה להעז ולנסות אתגרים חדשים.

עדותה של תמר אפרתי, המורה לתקשורת, על תהליך העבודה:

“בסרטים רבים של תלמידינו עולה סוגיית היחס לאדם המוגבל. בד”כ עד כה,  נקודת המבט שהייתה מובאת בסרטים אלו הייתה של האדם ‘הנורמטיבי’ המתמודד עם האדם המוגבל. כלומר, האופן שבו מתמודד הורה, אח או אחות עם חוסר האונים והמצוקה שבה שרוי האדם המוגבל. ללא ספק זוהי נקודת מבט חשובה, אך בראייה כוללת מורגש החיסרון בנקודת המבט  של האדם המוגבל עצמו. דרך צורת ההסתכלות של האדם הרגיל, האדם המוגבל הופך להיות מושא להתבוננות. כלומר איננו מבינים כצופים כיצד חווה האדם המוגבל את העולם מהזווית שלו ואנו מזדהים באופן אוטומטי עם נקודת המבט החיצונית.

בתחילת השנה, ראו תלמידותיי בפייסבוק כתבה על אודליה, גיבורת הסרט, הלוקה ב’תסמונת דאון’ ומשתתפת בפרויקט מיוחד של אוניברסיטת בר אילן לשילוב אנשים עם צרכים מיוחדים בלימודי תואר ראשון. הן התלהבו וראו בכך הזדמנות לספר סיפור אנושי על ניצחון הרצון ועל חשיבות ההשתלבות של האדם החריג בחברה ה‘רגילה’. אולם במקביל להתלהבות, הגיע גם האתגר שהסיפור ובחירת הדמות מביאים אתו.

חששות ושאלות שהלכו והתעצמו לאורך הפקת הסרט, כפי שמתארת זאת מאיה הלוי, במאית הסרט: “אני לא ידעתי לגמרי מה זה אומר תסמונת דאון ולא ידעתי איך להתייחס לאודליה. אחרי ימי צילום הראשונים למדנו להכיר אחת את השנייה ולמדתי גם איך לפנות אליה ומתי לתת לה זמן לחשוב. איך להסביר לה את מה שאני צריכה כדי שתבין אותי. איך לתאם בין המקצבים השונים,  איך להתכוונן אליה”.

התלמידות, יוצרות הסרט, עברו תהליך אישי ומקצועי שבו הן נדרשו להביט על המציאות מנקודת המבט השונה.  לראות ולחוש בהבדלים ועם זאת למצוא את הדמיון והמשותף.

“דרך אודליה אנחנו יכולים לבחון מחדש את הנורמה ואת המקובל בחברה שלנו. למצוא נקודות הדמיון במה שלפעמים נראה שונה לגמרי. אודליה מלמדת אותנו שיעור חשוב בראייה של האחר. היא מלמדת אותנו איך לקבל את השונה ולחבר את מעגלי החברה השונים” (מאיה הלוי, במאית הסרט).

במקביל לאתגר הרגשי, התמודדו התלמידות עם הצורך לתת ביטוי קולנועי לחוויית השונות עמה מתמודדת הדמות. כדי להמחיש חוויה זו, הן ביקשו מהדמות לעמוד בלב מקום הומה אדם ובעזרת שימוש ב ‘תריס של המצלמה’ , תנועת האנשים נראתה יותר מהירה וסהרורית בעוד אודליה, גיבורת הסרט, נטועה במקומה. הבמאית רצתה להעביר דרך צילום זה את המציאות של בעלי תסמונת הדאון שבה הם תקועים במובנים מסוימים בתקופת הילדות, בעוד העולם שמסביבם  גדל מתפתח ונעשה מהיר.

לשאלה: “כיצד היא חווה את תסמונת הדאון? נשמעת תשובתה של אודליה בתחילת הסרט: “הכל הולך באטיות”,  איטיות שאינה מסתירה ואולי אף מגלה יותר את עוצמתה הפנימית של הדמות שעל אף השוני והקושי  חותרת אל עצמאות, ואל מימוש אישי זוגי ומקצועי  ככל האדם.

 

 

שאלות מנחות:

  1. בחן/י את עצמך לגבי תחום בו את/ה מרגיש/ה מוגבל/ת. כיצד באה לידי ביטוי התמודדותך עם אותו תחום? מה ניתן ללמוד מאודליה ולאמץ לגבי המקום בו את/ה חש/ה מוגבלות?
  2. מהי הסצנה שאהבת במיוחד? מדוע?
  3. ההלכה קובעת מצד אחד כי “חרש שוטה וקטן אינם מצטרפים למנין” (או”ח סימן נה סעיף ח) ומאידך “חביב אדם שנברא בצלם” (משנה אבות ג יד) : ישנו מתח הקיים בהלכה בענין היחס לבעלי צרכים מיוחדים כחסרי בינה, ומאידך ידועה רגישותה של ההלכה לכבוד הבריות.

להלן מספר מאמרים השופכים אור על מתח זה:

https://ethics.tzohar.org.il/%D7%99%D7%97%D7%A1-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA/

https://www.idi.org.il/parliaments/7796/7896

https://www.kolech.org.il/he/beit-midrash-he/964-a-deaf-person-a-fool-person-and-a-child.html