כפר הנוער הדתי, כפר חסידים
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: גרזמנץ נגוסה, מסלו וורקו, ביינה איילאו, מלקה קבדה.
קהל יעד: נוער ומבוגרים
נושאים:
זוגיות בגיל השלישי
התנדבות
ניתוח תוכן
זוגיות בגיל השלישי: סרטים רבים העוסקים בזוגיות ובאהבה מציגים גיבורים צעירים, שמייצגים את המשפט (הבעייתי) ש“העולם שייך לצעירים“. הזיקנה נתפסת ככזו שכבר אין בה אהבה. והנה בא הסרט המרגש הזה המנכיח אהבה ודאגה בגיל שהגוף כבר בוגד ובמצב שבני הזוג נאלצים להיפרד, כי במוסד הסיעודי האישה תקבל טיפול טוב יותר.
בסרט ניכרת אהבתם ודאגתם של בני הזוג זה לזו, וגם כשהאישה לא זוכרת איזה יום היום, היא מבררת האם אריה חשב עליה. אמנם הגוף כבר כואב והמוח לא זוכר הכול ושניהם חווים בדידות, אך “התבלין” שמחזיק את טעם החיים של שניהם הוא האהבה הנאמנות והחיבה שהם רוחשים זה לזו. במובן זה, הסרט מפגיש את הצופים עם האמת של החיים, ולא את זו שמשתקפת על גבי רבים מהסרטים ומהאגדות המסתיימות בשבועת אמונים של זוג צעיר ואוהב, או בחתונה. הסרט הזה אינו מלודרמה רומנטית אלא אהבה מתוך החיים.
משום כך כואבת בדידותו של אריה, אולם הוא מחפש את נקודת האופטימיות שבחיים. הוא יכול היה להתלונן מתוך אובייקטיביות על מה ששהוא עבר ועובר בחייו, אך הוא בוחר במבט אופטימי ומוצא בכל דבר הזדמנות לחייך. זו אינה הכחשה של המצב, אלא נקודת מבט שהופכת את היום לקל ושמח יותר.
התנדבות: אריה מפעיל פינת חי ונראה כי ההתנדבות גורמת לו להיות בקשר עם הדור הצעיר. הדאגה לאחרים (חסרי ישע) שזקוקים להגנתו, נותנת לו תחושת ערך וטעם בחייו. לא מעט אנשים מבוגרים מתנדבים במקומות שונים כי יש להם את הפנאי לכך ומשום שזה נותן משמעות לחייהם בכל מצב והם מרגישים חיוניים. העשייה למען האחר מוציאה את האדם מהבועה הפרטית של שקיעה במצבו האישי, והסיוע לאחר תמיד מעורר הרגשה טובה ומרפא.
שפה קולנועית:
לוקיישנים: שלושה לוקיישנים בסרט – פינת החי, המרכז הסיעודי וביתו של אריה. כל אחד מהלוקיישנים מייצג את ההתמודדות של אריה אך גם את הבחירה ברוח ובעין טובה. בפינת החי הוא מסתובב בביטחון ומתוך שמחה ביכולת לסייע, בבית האבות הוא בעיקר יושב עם רעייתו בפינה משלהם כשהם מאד קרובים זה לזו. הלוקיישן מאד קר וסתמי אך המרחב הצפוף שבין שניהם מעיד על האהבה שלהם. הלוקיישן השלישי הוא בבית, שם אריה עורך את השולחן ומקדש על היין. לכאורה זו סצנת בדידות, אך אריה משדר מבט אופטימי והשלמה עם המציאות ועם תחושת הבדידות. הוא מדבר על המשפחה שהם גידלו יחד. התמונה מציגה את הלבד, אך פס הקול מתאר משפחה.
עריכה: יוצרות הסרט בחרו שלא לתת משקל גדול לעברו של אריה ולילדותו במלחמה, אלא להתעמק בנקודת המבט העכשווית שלו. לכן הסרט נפתח במקום החזק שלו, פינת החי שהקים כשהוא מוקף בילדים קטנים ואין הרבה תמונות מילדותו. גם התמונות הזוגיות עם רעייתו הן לא רבות, אלא הדגש הוא על ההווה. אך הכנסת התמונות שלהם כזוג צעיר מחזקת את המבט אצל הצופים שיבינו כי זוגות צעירים, עם עור מתוח ורענן, לא נותרים צעירים לנצח, אלא ההזדקנות היא בטבע האדם ונקודת המבט ביחס אליה, היא שמשנה את הכול.
שאלות מנחות:
1. מדוע לדעתך נקרא כך הסרט?
2. האם מוכר לך סרט הגיבורים הם אנשים מבוגרים? אם כן, כיצד הם מיוצגים? מה דעתך על ייצוג זה?
3. מגפת הקורונה הסבה את תשומת הלב להתמודדות של ותיקי הדור. האם נטלת חלק בסיוע? האם במשפחתך או בכיתתך נוצרו מיזמים הרואים את צרכיהם של המבוגרים? מה דעתך עליהם?
5. “מפני שיבה תקום והדרת פני זקן“ (ספר ויקרא, פרק י“ט, פסוק ל“ב) הוא ציווי שפירושים רבים לו. אחד הכיוונים המעניינים הוא “פני זקן” היא סדרת רשת המאפשרת להכיר מספר גיבורים מבוגרים מקרוב. ניתן לצפות בפרקים בלינק הבא ולראות כיצד הגיבורים הם אנחנו, בעוד מספר שנים: https://www.kan.org.il/program/?catid=1244
5. להעשרה “הזיקנה היא לא עסק – מי בכלל רוצה לראות גיבורי קולנוע זקנים?” בלינק? https://jokopost.com/cinema/5284/
