סצנה 1: פנים, מטבח, בוקר:

שוט של עוגה מתוך התנור, יד מוציאה את העוגה, אף מריח, יד מניחה את העוגה על השולחן, מהעוגה בלונג שוט להמשך השולחן, רואים מלא עוגות ובלאגן במטבח. שקד, בת 18, אופה. טריקת דלת, שני נכנסת. היא בת 27, בהריון.

שני

מה נשרף?

שקד

עוגה

שני

מה זה הבלאגן הזה?

שני מסתכלת במתכון

אה.. העוגה של אמא…

שני פורסת פרוסה מהעוגה.

וואי אחותי את לא בכיוון, כמה נסיונות כבר עשית?

רואים את כל העוגות.

שקד שמה בצד את העוגה החתוכה.

שקד מריחה את העוגות.

שקד

(לעצמה בשקט)

אני לא מבינה למה זה יוצא לי שונה מהריח של אמא.

שני הולכת לעוגה החתוכה וחותכת לעצמה עוד חתיכה.

שני

(בפה מלא)

ימצחיקה.. לא שמת קינמון,

אמא תמיד הייתה מוסיפה קינמון, את לא זוכרת?

שקד לא עונה.

שני יוצאת מהמטבח.

שקד מתחילה להכין בלילה חדשה.

קולה של שני

איפה הכבל המאריך?

אני רוצה לבדוק את המצגת על הברקו

אמרתי לך שהשנה החלטתי לעשות מצגת לאזכרה?

שני מציצה למטבח

בקיצור, רק באתי לוודא שהמצגת עובדת שלא יהיו תקלות הערב

ממליצה גם לך לא להשאיר דברים לרגע האחרון.

שני יוצאת. שקד ממשיכה לערבב. מתחיל שיר ברקע, “ארים ראשי”.

סצנה 2: פנים, סלון, יום:

שני צופה במצגת, שקד באה מאחוריה עם הכף ביד ומסתכלת איתה. (לא רואים את המצגת רואים רק אור על הפנים של שני ושקד).

שני מתעסקת במחשב.

שקד

שמת רק שתי תמונות שלי עם אמא

שני מסתובבת לשקד

שני

היית בת 5, אין לך הרבה תמונות.

שני חוזרת למחשב

וגם לא היה לי זמן לחפש עוד תמונות שלך כי היו לי מלא דברים לעשות.

 הזמנתי את כולם, קבעתי את התפריט, הייתה לי בדיקה אתמול

 וסיימתי לכתוב את מה שאני מקריאה הערב.

שקד שותקת.

שקד

גם אני מדברת הערב

שני מסתובבת לשקד

שני

כתבת משהו?

שקד

אני באמצע

שני

על מה את כותבת?

שקד

על אמא

שני

אין סיכוי שתספיקי.

שני טופחת על השיער של עצמה.

ותעשי ככה, יש לך קמח בשיער.

אבא נכנס עם שקיות של קניות.

(לאבא)

היי אבא! אני בדיוק סיימתי פה עם המצגת,

המטבח הפוך אבל אני חייבת לעוף

סצנה 3: פנים, מטבח, בוקר:

אבא ושקד מסדרים את הקניות.

אבא

איך יצאה לך העוגה?

שקד

לא משהו…

אבא

אני רואה…

מה את אומרת על המצגת ששני הכינה?

שקד

סבבה.

אני הולכת לדבר הערב

אבא

 וואו

את יודעת מה לכתוב?

שקד

כן…

אבא

יש את הספר זכרון ששני הכינה לפני שנתיים, אולי תסתכלי שם.

שקד

 חשבתי שאתה תעזור לי באיזה משהו

אבא

נו…

שקד

איזה מין אמא אמא הייתה בשבילי?

אבא

אה… הייתה אמא טובה… אהבה אותך מאוד.

שקד

ו….?

אבא

טוב שקד, בארבע בדיוק יוני בא עם האוטו ויוצאים לבית קברות,

אני הולך להביא כסאות,

ואני אשמח אם גם את תעזרי לסדר פה.

שקד

 בסדר, אני אסדר כאן..

אבא יוצא.

שקד מתיישבת במטבח עם פנקס ועט ולא מצליחה לכתוב כלום. היא כותבת רק משפט אחד, שזה בדיוק מה שאבא שלה אמר לה: “אמא הייתה אמא טובה, היא אהבה אותי מאוד”. היא לא מרוצה, והופכת דפים. מסתכלת בשעון. הולכת לסלון עם הפנקס.

סצנה 4: פנים, סלון, בוצר:

שקד מוציאה את כל האלבומים ומסתכלת. היא מוצאת תמונה של אמא בטיול ומתיישבת לכתוב, כותבת ״פעם אחת היא לקחה אותי לגן חיות״. עוד תמונה, אמא בים, שקד כותבת ״אני זוכרת שהלכנו לים״. הופכת את הדף. מוצאת עוד תמונה, של אמא עם חברה. היא מסתכלת הרבה זמן על התמונה, הופכת אותה ומוצאת הקדשה מברכה עם תאריך וכתובת. היא משאירה הכל מבולגן, לוקחת את התמונה ויוצאת מהבית.

סצנה 5: חוץ, בית של שכנה, צהריים:

שקד דופקת על דלת.

השכנה ברכה, בת 55, פותחת את הדלת.

ברכה בהפתעה

ברכה

וואי שקד איזה הפתעה!

מה את עושה כאן?

בואי בואי כנסי.

שקד  נכנסת עם ברכה

 

סצנה 6: פנים, בית של שכנה, צהריים:

ברכה מכניסה את שקד למטבח ומושיבה אותה. שקד מסתכלת מסביב

ברכה

בדיוק הכנתי קציצות ואורז יצא מצוין!

ברכה מכינה צלחת, שקד אוכלת.

את רואה את הכיסא הזה?

זה עכשיו של הנכד שלי,

אבל פעם אחרונה שהיית כאן, את ישבת שם!

וואי כמה זמן כבר עבר? 10 שנים?

אמא הייתה נכנסת לבקש ביצים או סוכר.

תמיד היא הייתה שוכחת משהו בקניות,

היא הייתה קוראת לי המכולת של ברכה.

שעות היא הייתה נתקעת פה.

אני הייתי מפטפטת ואמא שלך מקשיבה ומייעצת,

ואז היא הייתה מספרת לי עליכם.

חמודה איך את מקשיבה לי, בכלל לא שאלתי מה איתך.

מה את עושה פה? עוד מעט האזכרה לא?

את יודעת שאני לא מגיעה השנה.

שקד

כן כן-

ברכה

איך קשה לי לא להגיע אבל פשוט יש לי אירוע בערב

אל תדאגי, בבוקר עברתי בקבר וגם הדלקתי נר.

לא הייתה לי חברה טובה כמו אמא שלך. וגם לא תהיה…

הנה שוב אני מדברת, איזה מנומסת את.

נו אז ספרי מה איתך? לכבוד מה זכיתי בביקור?

שקד

האמת היא שבמקרה עברתי כאן ו….

יש לי כמה שאלות על אמא…

ברכה

בטח, תשאלי.

שקד מוציאה את הפנקס והעט.

שקד

את זוכרת אם היא הייתה במסיבת סיום שלי בגן?

 למה היא הקשיבה ברדיו?

או אם היא הייתה מסיעה אותי לחוגים?

ואם היא הייתה הולכת איתי לבית כנסת בערב שבת?

איזה צבע היא הכי אהבה ללבוש?

ברכה

האמת היא שאני לא זוכרת את הפרטים האלו.

שקד מתאכזבת.

אבא של שקד מתקשר, שקד עונה

שקד

כן אבא

אבא (בפלאפון)

איפה את? אני נעול מחוץ לבית עם כל הכסאות

שקד

אוי סליחה פשוט הייתי חייבת ללכת לקנות משהו בשביל העוגות,

תיקח מפתח משני, אני כבר באה

שקד מנתקת

ברכה

מה את צריכה לעוגות?

שקד

אהה כלום… לא משנה…

אבל את בטוחה שאת לא זוכרת אפילו משהו קטן?…

ברכה

אני חושבת שהיא אהבה כחול… או אולי חום?

היה לה סוודר חום שהיא אהבה.

חוגים אני לא זוכרת. בית כנסת… אני לא זוכרת.

רדיו אני לא זוכרת, היא בכלל הקשיבה לרדיו?

אני זוכרת שהיתה שרה

שקד

מה היא שרה?

ברכה

אני לא זוכרת… שירי ארץ ישראל כאלה…

(פאוזה)

למה כל השאלות האלה שקדי?

שקד

אני צריכה לדעת

ברכה

לצערי אני לא זוכרת הכל

הלוואי שהייתי זוכרת הכל.

זה הולך ומתרחק, אני גם לא נהיית יותר צעירה…

שקד

תספרי לי לפחות זכרון אחד

ברכה

אני זוכרת מה הרגשתי כשהייתי איתה

וכמה אהבתי אותה

זה דברים שקשה למשש אותם

אבל היא תמיד אצלי בלב.

היא משהו שאי אפשר באמת לשכוח…

ברכה מסתכלת על שקד

את יודעת מה?

חשבתי על זה כבר שהתחלנו לדבר

ברכה מוציאה את התמונה שליד הנר נשמה ומסתכלת עליה

אי אפשר לפספס שאת הבת של אמא שלך.

ברכה מסתכלת על שקד, ונותנת לה את התמונה

שני מתקשרת לשקד. שקד עונה

שקד

הלו?

שני (מהפלאפון)

שקד איפה את?! למה הבית כל כך מבולגן?

סיימת לכתוב שאת הולכת לטייל??

האזכרה עוד שנייה! בואי!

שני מנתקת.

שקד לחוצה, מסתכלת על השעון.

ברכה

רוצי, רוצי הביתה שלא תאחרי לאזכרה…

ושניה, קחי את האוכל איתך לדרך.

שקד

תודה רבה ברכה

ברכה

בואי תביא חיבוק

שקד וברכה מתחבקות ושקד הולכת

סצנה 7: חוץ, אוטובוס, אחרי צהריים:

שקד נוסעת, רואים את ההשתקפות של שקד באוטובוס והתמונה ביד שלה.

היא מוציאה את הפנקס וכותבת: ” אני זוכרת שאמא הייתה שרה לי שירי ארץ ישראל”

אמא וילדה קטנה עולות לאוטובוס, הילדה בוכה כי נקרעה לה הפיתה וכל הטחינה נזלה לה על השמלה, האמא מוציאה מגבונים ומנקה אותה, הילדה נרגעת. שקד מתחילה לכתוב עוד דף בפנקס שלה: ״כשהייתי בת 4 נסענו באוטובוס, הפיתה שלי נקרעה וכל הטחינה נזלה וכו׳״.

שני מתקשרת לשקד וקוטעת לה את הכתיבה.

שקד

הלו

שני (בפלאפון)

שקד אנחנו נוסעים עכשיו לבית קברות ולא מחכים לך!

ותדעי שזה ממש חוסר אחריות!

הכל בסוף נופל עלי ואת אפילו לא מבקשת סליחה!

שני מנתקת.

שקד מסתכלת שוב על האמא והילדה ועל התמונה שביד שלה, מפסיקה לכתוב ומסתכלת בחלון.

 

סצנה 8: חוץ, בית קברות, אחרי הצהריים:

שקד מגיעה בריצה לבית הקברות. אין שם אף אחד. יש נר כבוי על הקבר והיא מדליקה אותו.

 

סצנה 9: פנים, סלון, ערב:

כולם נמצאים בבית, המצגת מוקרנת על הקיר, שקד נכנסת באמצע.

אבא מחייך לשקד, שני עושה לשקד פרצוף, שקד מסמנת לשני שהיא מצטערת.

ברקע המצגת מופעלת.

יוני מאחורה,אוכל מהעוגה ששקד הכינה

יוני

סחטיין שקד,

 העוגה יצאה בול כמו של אמא

שקד מחייכת

שקד

כמה פיספסתי?

יוני

לא כזה הרבה, אל תדאגי

שני סיימה לדבר לא מזמן ועכשיו המצגת

המצגת נגמרת

שני עולה מול כולם.

שני

תודה רבה לכל מי שבא.

עכשיו שקד תגיד דברים לזכרה של אמא.

שקד לא עומדת והיא קצת נבוכה…

(לוחשת)

כתבת משהו?

שקד

כן

שקד עומדת מול כולם, קצת נבוכה ולחוצה, מוציאה את הפנקס שלה ומתחילה ״להקריא״ את “הזיכרונות” (מהסיפורים שסיפרו לה).

שקד

אני זוכרת שפעם הלכנו לגן חיות ולים….

אמא מאוד אהבה אותנו…

היא היתה אופה עוגות עם ברכה…

אה ועוד משו שאני זוכרת..

פעם חזרתי עם אמא מאיזה מקום והיא קנתה לי מנת פלאפל,

באוטובוס כל הטחינה נזלה לי,

ובמקום לכעוס היא ניגבה לי את הטחינה בחיוך.

דוד

וואו, ממש אופייני לה, סיפור חמוד

דוד 2

כן שקד, איך לא סיפרת לנו את זה אף פעם?

שקד

סתם, לא יצא..

שני

דווקא מפתיע אותי הסיפור, היה לה עיקרון כזה שלא אוכלים בנסיעות

דוד

כן, היא והעקרונות המוזרים שלה,

אני זוכר, אפילו לנו היא לא הסכימה

שקד איך עשית את זה?

שקד

אה אה… פשוט בכיתי לפני זה,

זה היה אחרי חוג ג’ודו ודחפו אותי ממש חזק

אז קיבלתי מכה ברגל ולא הייתי מוכנה להרגע

אז אמא קנתה לי ואמרה לי לאכול ולאט לאט נרגעתי

יוני

וואלה שקד מגניב שיש לך זכרונות מהגיל הזה,

אני לא זוכר כלום מגיל 4

אבא

לשקד ואמא היה קשר מיוחד.

 ברור שהיא זוכרת

אבא מחייך לשקד

כולם בשקט, ואז שקד מניחה את הפנקס.

שקד מסתכלת על אבא

שקד

אני לא זוכרת

שתיקה והלם

המצאתי את זה.

כל מה שאמרתי זה מסיפורים שספרו לי,

אני לא זוכרת שאמא לקחה אותי לגן,

שטיילנו ביחד, ואת החגים איתה.

ולא, אני לא זוכרת שאכלתי באוטובוס.

הלוואי שהייתי זוכרת, אבל אני לא.

אין לי זכרונות חיים מאמא וזה כואב וקשה לי.

שקד מסתכלת על התמונה שביד שלה

אבל דווקא עכשיו אחרי שחיפשתי ורדפתי את זה,

אני יודעת שאמא חלק ממני, חלק ממה שאני

ואמא הולכת איתי כל הזמן, וחסרה לי תמיד.

סוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.