הדרך

מתבוננת על הדרך על דרכי,

על השביל הזהוב על כל

מה שנפל ומה שעוד פורח.

מביטה לעוד רגע לאחור,

חורטת בליבי את

הקו הדק הרך שהולך

ונצבע וצובע.

מניחה לאותו קו

לצבוע אותי גם עכשיו.