האחוז האחרון (עלילתי)

אולפנת חמ”ד צביה אשקלון

בימוי, צילום, הפקה ועריכה : עידית בטיטו, ניב אמזלג, צליל מושיאשוילי, אורי לוי.

קהל יעד:

נוער ומבוגרים

נושאים:

משפחה

התקשורת במשפחה בעידן התקשורת הרב ערוצית

ילדים בסיכון

פגיעה מינית

ניתוח תוכן

משפחה ועבודה: הסרט מתאר מצב בו ההורים אינם שמים לב כיצד העבודה גוזלת את כל שעות היממה ואינם מסוגלים להתפנות לבנם. אמנם הם זקוקים לפרנסה אך גם כשהאם מתפנה לילד, תשומת לבה אינה מופנית אליו. האב כלל אינו נוכח, ובצר לו, מוצא הילד מעין “אב” חורג העלול להזיק לו. ההורים מאופיינים ככאלו שתשומת לבם הטובה מופנית כלפי מושאי העבודה – השכנה שבאה לקחת עוגה וככלל היחס החם והמוקפד של האם אל יצירות כפיה.

הטרדות: המרחב הציבורי עלול להוות סכנה עבור ילדים, בין אם מדובר באדם זר העלול לפגוע או בן משפחה פוגע שאינו יודע את הגבולות הראויים. הטרדות פוגעניות יכולות להיות הטרדות מיניות, אונס או כל פגיעה פיזית או נפשית אחרת. הסרט מתמודד עם נושא זה תוך שהוא מפנה את האחריות כלפי ההורים. הילד אינו מושגח ומשום כך יכול אדם זר להיכנס לחלל הנוצר ולהזיק לילד. הילד בתחילה אינו חש בסכנה משום שאותו אדם מדבר אליו בשפתו, אולם בחושיו האינטואיטיביים, הוא מרגיש שלא בנוח כאשר הטבעת מתהדקת סביבו. הסרט מסתיים בהקלה, אולם לצערנו, מקרים רבים במציאות אינם מסתיימים כך.

פוגעים רבים יודעים לזהות ילדים הזקוקים לתשומת לב ולנצל את הנקודה הזו כדי ליצור איתם קשר. לכן הקשר הקרוב להורה והמענה התמידי והתחושה שלילד יש תמיד כתובת בבית חשובה מאוד למוגנות של ילדים ונוער.

שחמט: זהו משחק הדורש תשומת לב ולימוד מהלכים. הילד הרוצה לשחק ולהשתתף בתחרות הוא ילד עירני, אופטימי וחכם, אולם הוא עדיין ילד ואינו מבין מה מתרחש בחייו. המשחק משמש בסרט כאות וסמל לשיבוש הסדר ואובדן “החיילים”. כשהאם רואה את הלוח בגן השעשועים, היא מבינה כי הילד נעלם, וכשהילד נמצא בסופו של דבר, הוא מחזיק בידיו את הפרש השחור. אותו פרש בשחמט אמור להיות הלוחם המסוגל לעשות מהלכים רבים, אולם בסרט הילד אינו מבין מה קורה וכך גם הוריו.

שפה קולנועית: צילום סצנות עבודת האם מאופיינות בצילומי תקריב מושקעים ויפים וזאת על מנת להדגיש את אהבתי של האם וכשרונה בעבודתה. תחום זה דורש דיוק ואסתטיקה, בתחום האפייה היא יורדת לפרטי פרטים, מה שאין כן כלפי בקשות בנה. היא לא רואה את פרטי המציאות ולא את הסכנות. הפער האסתטי המוצג בסרט מדגיש גם את העולם אותו מציע הזר לילד – עולם של משחק וחברות, לעומת הסכנה האמיתית הרוחשת מתחת לפני השטח שהיא קשה ואינה אסתטית כלל.

שאלות מנחות:

  1. בעולם המודרני, החוץ והפנים מתערבבים בשל המכשירים האלקטרונים. המצב הזה גורם להיסח דעת שמונע מהאדם לראות את מה שלידו. כיצד זה בא לידי ביטוי בסרט זה?
  2. כיצד נכון לפעול לדעתך על מנת להגן על ילדים מפני זרים במרחב הציבורי?
  3. מדוע לדעתך האב אינו נוכח פיזית בסרט? מה לדעתך מערכת היחסים בין ההורים וכיצד היא משפיעה על הילד?
  4. מהי לדעתך משמעות שם הסרט?