בצומת החיים (תיעודי), תשפ”א

אולפנת חמ”ד הרב בהר”ן, גדרה

בימוי, צילום, הפקה ועריכה: אילה אופיר, נעמי ביאליק, יעלה גמרא.

 

קהל יעד: נוער ומבוגרים

נושאים:

יציאה ממשבר

אחרות ושונות

אלימות

ניתוח תוכן

יציאה ממשבר: הסרט נפתח בתיאור התאונה המחרידה ומסתיים בגן שעשועים צבעוני, כי כך בוחרים אפרים ומשפחתו להתמודד עם האבל והאובדן. לאורך הסרט ניכר הגעגוע אך גם יישור מבט אל המציאות והבנת המורכבות. “ברוך שעשה לי נס במקום הזה”, אומר אפרים ושואל האם נכון? ומה עושים במקרה שיש גם אובדן? תשובתו לילדיו היא אחיזה בחיים. כך בקיום חגיגת בר המצווה לאיתי וכך בלימוד השיעור עם בנו ובתו. מאדם בריא וזקוף הפך אפרים ליושב בכסא גלגלים ואיתי הבן איבד רגל, אך הרוח החזקה של שניהם נמצאת בכל אמירה שלהם. איתי רוצה לעוף ואפרים לא מוותר על שום דבר, ויותר מכך – הוא רואה את ילדיו עכשיו יותר מאשר בעבר. נקודת החוזק שלו היא האמונה בריבונו של עולם וההבנה כי לא הכל אנו לא מבינים. הסרט יכול היה לעסוק בכעס על הבחור האלים והפוגע, אך היוצרות בחרו שלא לעסוק בכך משום שאפרים ומשפחתו בחרו להתקדם בחייהם ולא לעסוק בהאשמות ובכעס. משום כך הסרט נפתח בתאונה ומסתיים ברגע שליו של אחר צהריים בגן שעשועים.

אחרות ושונות: בעל כורחם הפכו אפרים ואיתי לנכים הזקוקים לכיסאות / לקביים. איתי גם נפגע בראשו והוא נאלץ ללמוד דברים רבים מההתחלה. הסרט מאפשר לצופה להזדהות איתם ולהרגיש ולו לזמן קצר, את המשמעות של להיות בתוך הסיטואציה הקשה הזו ובאופן הזה, הסרט גורם לצופה להכיר יותר מקרוב אנשים עם מגבלה, ואין זה משנה האם היא מלידה או שקרתה בעקבות אסון. מי שיראה את אפרים ואיתי במבט ראשון, עשוי להעלות מחשבה שהיא סטראוטיפית, אך הסרט מאפשרי להכיר לעומק את רוחב הלב וגובה המחשבה שלהם וללמוד מהם על חוסן, אמונה וביטחון.

אלימות:  נהיגה ברכב נותנת לנהג כוח עצום בידיו ועל כן האחריות לחיי אדם היא עצומה. לצערנו הרב, בגלל הרצון לשלוט בכביש ובגלל הסחות הדעת: טלפון, רדיו, אווירת צחוקים עם הנוסעים, מתרחשות תאונות. הנהגים לא מבינים מספיק כי רכב יכול להרוג ולהרוס חיים שלמים. התנהגות לא אחראית על הכביש בזמן נהיגה, ואפילו רק הודעה קטנה בסלולארי, היא התנהגות אלימה לכל דבר ויש לעשות הכל על מנת לצמצם אותה. נהגים רבים לא מרגישים את עוצמת הסכנה כי מרגישים בטוחים בתוך חלל הרכב ומשום שלחיצה על דוושת הדלק היא פשוטה ואף מעוררת ריגוש, אך היא חסרת אחריות אם היא לא במהירות המותרת והמתאימה לכביש.

שפה קולנועית: הסרט מתחיל בחושך ומסתיים באור והוא מצולם כמעט כולו בסיטואציות יומיומיות, משום שהדגש הוא על ההתמודדות היומיומית ולא רק על רגעי השיא או הקושי. הסצנות משופעות בצבעים חמים – בראיון, במכולת ובישיבה בחוץ בשיקום של איתי, כדי לחזק את אווירת הרכות והאופטימיות שהסרט משדר.

שאלות מנחות:

  1. מדוע אפרים לומד עם ילדיו את סיפור עקידת יצחק? לאור היכרותך (הקצרה) עם אפרים, מה תפקיד העקדה בסיפור המשפחתי שלהם?
  2. “ברוך שעשה לי נס במקום הזה” אומר אפרים בסרט, מתוך שנאמר במשנה במסכת אבות: “הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה”. מה תפקידה של ברכת הגומל? במה היא אמורה לשנות את נקודת המבט בחיינו? האם יש מציאות בחייך שאמרת ברכת הגומל? כיצד ההתמודדות האישית שלך ושל משפחתך מול מה שארע?
  3. האם יש לך רישיון נהיגה? מה את/ה עושה כדי למנוע סכנה בכבישים, כנהג/ת וכנוסע/ת? האם יש לך האומץ להעיר למי שנוהג בצורה מסוכנת? יש תכניות רבות לחינוך הציבור לנהוג בשיקול דעת. האם יש לך רעיון לחיזוק המודעות?
  4. להעשרה – בברכות השחר אנו אומרים: ״הגומל חסדים טובים לעמו ישראל.״ ועל כך כותב יאיר רוה, מבקר קולנוע: “למה ״חסדים טובים״? האם ״הגומל חסדים״ לא מספיק? לא די לנו בכך שהקב״ה ייתן לנו חסדים, אלא אנחנו מבקשים שהם יהיו ״חסדים טובים״ – שיֵדע לתת לנו לא את מה שאנחנו רוצים אלא רק את מה שאנחנו צריכים.

המקור והמדרש בלינק:

https://zusha.org.il/interpretation/%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a/