בדידות

יש ימים שאנחנו פשוט לא יכולים יותר.

אז אנחנו מתמלאים בכל מיני רגשות שאנו לא יכולים להכיל וכשאנחנו מתבודדים הרגשות פורצים מתוך הלב מבלי שנרגיש או נתכונן.

ביצירה אנו רואים דמות שוכבת והכול יוצא מליבה,

כל מה שהיא מרגישה אחרי יום ארוך שהיא עברה עם כל מיני מסכות ששמה על עצמה כדי שלא ירגישו בתחושות האמיתיות שהיא מרגישה.

ובלילות, היא בוכה ומדברת לכרית כדי לשחרר את כל מה שעבר עליה.

הסיבה לבחירת הנושא היא, שאני מרגישה בעצם בודדה כל כך הרבה פעמים בחיים.

משמעות היצירה עבורי היא לבטא את מה שאני באמת מרגישה.

להעביר לאנשים אחרים את הרגשות מבפנים לעומת המעטה החיצוני הקשוח שלי.