לפני שהתחילה תקופת הקורונה היה לי פרויקט גמר אחר לגמרי, לא דומה אפילו לפרויקט שכאן עכשיו אבל עם התחלת התקופה הבנתי שאני משנה פרויקט. מאז ומתמיד אהבתי והתחברתי לצייר אנשים מבוגרים, משהו בזה ריגש אותי והרגיש לי מיוחד וכשראיתי את הכתבות בטלוויזיה והתמונות וגם בעזרת המורה הבנתי שאני מחליפה פרויקט.
הפרויקט שלי עוסק בעיקר בדרכי התמודדויות ומצבים שבעזרתם האוכלוסייה שבסיכון עברה ועוברת את המצב, קראתי לו zoom כי בעיניי זאת המילה שהכי מתארת את התקופה וגם בשביל לתת “זום” לתוך החיים של האוכלוסייה המבוגרת שפחות יצא לנו לראות מקרוב.
רציתי להראות ולהעביר דווקא את האופטימיות והשלווה של האוכלוסייה המבוגרת ולא את הבדידות ואת הלבד, למרות שכביכול יש גם אנשים בודדים בציור למשל הזקנה על כיסא הגלגלים, רואים אותה מחייכת ומדמה לעצמה משו שמשמח אותה למרות שהיא לבד.
רציתי להראות כמה אנחנו יכולים לשמח אותם ובמקביל כמה יש לנו ללמוד מהם.