לפקוח עיניים ולהביט בשברים

“כשאתה משנה את הצורה שבה אתה מסתכל על הדברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים” (ד”ר וויין וו. דייר).

מצד אחד החיים שלנו מאוד שברירים, כמו ביצה. רגע אחד הכול שלם, רגוע ונעים, ורגע אחר הקערה מתהפכת על פיה והכל מתנפץ לשברים שורטים וכואבים. מצד שני החיים שלנו מלאים דברים יפים, מלאים התחדשות, חיות וטוב, ממש כמו האפרוח הקטן שבוקע מהביצה מתוך השברים. אני מאמינה שאנחנו בוחרים על מה להתבונן. בעבודתי בחרתי לצייר את אותם רגעים יפים ופשוטים בחיים בתוך שברי הביצים, כבוקעים מתוכם. אני חשה שאיננו מעריכים אותם כראוי, ורוצה שנפקח את העיניים.

דילוג לתוכן