כיום כשנשאלים “מה תעשה אחרי התיכון?” או “מה תעשה אחרי השירות?”, הכוונה של השאלה היא בדרך כלל ברורה: “לאיזה אוניברסיטה תלך?”
“איזה תואר תלמד?”.
כנשאלים “מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול?”, מדוע התשובה היא: רופא, עורך דין, מורה, ולא : בן אדם טוב, אכפתי, שמנצל את חייו?
הצורה שבה האדם משתמש בזמנו המוגבל בעולם יותר מבטאת הצלחה בחיים מעבר לכל תואר ומשכורת שיש. אם אדם משקיע את זמנו ומרצו למימוש מטרות נעלות, עשיית טוב, ושימוש בכישרונות בהם ה’ חנן אותו לשם תיקון העולם אפילו במידה מועטת, אזי הוא יכול להיות מוצלח ביותר.

עד כמה אהבתם את היצירה?