ציירתי מסגרות שונות שבכולן יש אלמנטים שונים.
חשבתי על הצורך שלנו בחיים במסגרות ומצד שני יש לנו גם צורך לפרוץ אותן כדי להתנסות בדברים חדשים.
לאורך כל ההיסטוריה האנושות התקדמה בזכות האומץ לפרוץ מסגרות. יש פעמים שזה טוב לחברה ויש פעמים שזה על סף של הבאת נזק לחברה, זה איזה שהוא איזון עדין שיש צורך לשמרו.
בשתי היצירות הותרתי שאריות ציור לא גמורות לכאורה וכאילו שאני עדיין משרטטת את גבולות המסגרת שלי.
העבודות מבטאות גם את ה ocd שלי והצורך שלי למושלמות והפער שיש למעשה בין הרצון שלי להגיע לפרפקציוניזם לבין התוצאה בפועל. בציור המסגרות במרכז הציור יש מסגרת של תמונה שציירתי לפרטי פרטים ואת שאר הציור עשיתי יותר בחופשיות ויותר שחררתי. המשפט באחת המסגרות
“YOUR HOPES END DREAM WILL KILL YOU” מבטא את הפער בין הפרפקציוניזם לבין המציאות.
אני בודקת את הגבולות של הציור הנכון, של חוקי הז’אנר של איך צריך להראות ציור על פי המוסכמות שנתקבעו לאורך ההיסטוריה של האמנות.