בעבודתי אני רוצה לתת מקום לילדה שבי, אני רוצה לבטא את הצורך שלי בלהיות מוגנת ועטופה.
בתקופת הקורונה הייתי בבית באופן תדיר יום-יום והתבוננתי במתרחש במשפחה. צפיתי בכל האחים הקטנים שלי, במערכות היחסים שיש בבית ואיזה יחס כל אחד מקבל.
אחותי הקטנה בת השנתיים שיקפה לי את הצורך שלי בלהיות ילדה, במיוחד לפני השינה, שכאחותי עייפה אז היא בוכה והכל קשה לה באותו רגע.
אז אימא שלי יושבת לידה ושרה לה ומלטפת אותה ופשוט נמצאת אתה עד שהיא נרדמת. וזה עומק תחושת הנעימות מבחינתי.
בעבודתי ביקשתי ליצור את מרחב המוגנות הזה שהייתי רוצה ליצור לעצמי את הפער בין היותי כבר גדולה ובוגרת לבין הרצון שלי עדיין להישאר ילדה.