ביצירתי מונחים חמישה ארגזים אותנטים של מעבר הדירה של משפחתי בתקופה האחרונה. המעבר מייצג עבורי גם מעבר של חיים מלאים עם אמא לחיים שונים ומורכבים בלי אמא.
כל ארגז מייצג חדר משמעותי אחר בבית אותו בניתי על פי זיכרוני. הפיסול המיניאטורי של הבית ממחיש את הפרופורציות שלנו כילדים וכבוגרים, כאשר עבור ילד כל זיכרון וגודל הבית הוא עוצמתי וגדול, וכבוגרים הזיכרונות שלנו מטשטשים והחשיבות לנוכחות האנשים בבית גדולה יותר מאשר לגודל הפיזי של הבית.
בנוסף, השימוש בחומרים קלים ולא יציבים השונים מהחומרים בו בנוי בית, והקומפוזיציה הא-סימטרית בהנחתם של הארגזים וחדרי הבית, מעבירים את התחושה כשדמות משמעותית כמו אמא לא נמצאת, והקרקע היציבה שלך זזה.
למרות התחושות הקשות, אני תמיד זוכרת את התחושה המשפחתית כשאמא היתה איתנו ונוכחותה החמה השפיעה על כל סביבתה.

עד כמה אהבתם את היצירה?