ציירתי את עצמי מוקפת בחברותי.
כל בת עם האישיות המיוחדת שלה. נריה, פניה המוארות מופנות אלי ושפרה, האוחזת בכינור, מאופקת עם אצילות נפש ומבטה אל העתיד. את פז, עם שיער המתנופף ברוח המביע שמחת חיים וקלילות, ציירתי בקווים בהירים ואצל שירה הדגשתי את החיוך והצחוק. את מיכל המאופקת והענווה הדגשתי בגוף שלה ואצל שירה הדגשתי את העיניים המביעות אהבה ואכפתיות. החברות שלי מלוות אותי בחיי היום יום. אני מקבלת מהן אהבה, אכפתיות, שמחת חיים, קלילות, איפוק ואצילות והן הד למי שאני. בסוף התהליך קלטתי שזהו בעצם דיוקן עצמי, מה שחיזק את הביטחון העצמי שלי ואת היכולת שלי לא רק לקבל אלא גם להשפיע.

עד כמה אהבתם את היצירה?