את העבודה שלי בחרתי לעשות על אורי אנסבכר ז”ל. הרבה זמן חיפשתי נושא וחשבתי על מה לעשות, התחלתי לגבש רעיון ולאסוף חומרים וכמעט התחלתי לעבוד… ואז קרה הרצח המזעזע והבלתי־נתפס הזה. כמה ימים אחרי הרצח עלו בי כל מיני מחשבות ותחושות, שהן גם מעבר לכאב, לזעזוע ולעצב. היה בירושלים ערב לזכרה, אחד מני רבים, ודיברו שם הרבה על האור שאורי השאירה, שהצליחה להפיץ בחייה וגם אחרי לכתה. כל אותו הערב הייתה שם תמונה גדולה של אורי, תמונה קצת שונה, תמונה שהורגש ממנה האור, ההבעה, השמחה והשלווה על הפנים. תמונה מיוחדת, כזו שהתאימה לכל הסיפורים והתיאורים על אורי.
אחרי הערב הזה חשבתי שאני צריכה לעשות את העבודה שלי על אורי, למרות שלא הכרתי אותה במיוחד, אלא כאורי – ילדה שלמדה שנתיים מעליי באולפנא.
החלטתי לקחת את התמונה ההיא מאותו הערב ולהציג את הרעיון בשתי דרכים שונות. אחת ברורה וחדה, של הזיכרון של אורי שנמצא לנו בראש, תמונה ריאליסטית ומעט שכלית. לעומתה, התמונה השנייה, תמונה יותר מטושטשת ומופשטת עם הרבה צבע, רגש ואור, בלי קווים וגבולות ברורים- מבטאת עבורי את האווירה, הרגש והאור של אורי שנמצא בנו.