"כשמתגדל השיעמום והעצבון בליבו של האדם,
ידע שממקור היגון וממחשכי השיממון יבוא הששון ואור החיים,
כי תוהו ובוהו קדמו לעולם הבניין,
ואורות מאופל אמר ויהי" (הרב קוק, שמונה קבצים)

פעם זה הכעס שתוקף, ופעם זו השמחה שממלאת,
פתאום זה בלבול התכנסות ושתיקה, ואח"כ התעוררות והבנה.
הרגשות שלנו באים והולכים, בעוצמות שונות, ממלאים אותנו ומשתנים בנו.
לא ברור מי שולט במי, הרגשות של האדם או האדם על הרגשות שלו?
באדם טבועים התנהגויות וצדדים שונים שנראים לו לפעמים בלתי ניתנים לשינוי,
כי "כזה אני"…
אבל לא הכל זה מלמעלה,
האדם הוא זה שבוחר איזה צדדים להבליט ובאיזה אופן,
ואיזה להסתיר, למחוק או לנתב למקום שהוא רוצה,
איזה לשים במרכז ואיזה להזיז לצד.
הכוח לבנות את עצמי נמצא בידיים שלי,
אני זו שבוחרת מי אני אהיה.

עד כמה אהבתם את היצירה?