יצרתי דיוקן עצמי מאבני פסיפס. העבודה באבני הפסיפס היא מלאכה עתיקה וביצירה שלי מדברת בשפה עכשווית.
כמו בכל יצירה המורכבת מחלקים קטנים גם כאן הדמות הנראית ברורה ושלמה במבט מרחוק- הולכת ומטשטשת ומתפרקת לסך חלקיה עם הקירבה לתמונה.
כשמביטים באדם מרחוק, מה יודעים עליו? מה בדמותו ובדיוקנו מספר את הסיפור השלם? ולעומת זאת, כשמתקרבים יותר מידי מה פוגשים? איזה פרטים קטנים ורגישים הופכים להיות משמעותיים? וכמה אנחנו נותנים מבט גם על הסיפור השלם? דיוקן מפסיפס מספר שבלי כל הפרטים והחלקים לעולם לה היתה הדמות השלמה.