המסע שלי התחיל מלנסות לדבר על שמחה.
שדה של פרחים הוא שמחה וחופש בשבילי.
זר פרחים הוא חיבור רגשי בין אנשים.
יצרתי שדה של פרחים מפוסלים. ביקשתי שלא ינבלו ולכן פיסלתי אותם בחומר, כדי לשמר אותם. החומר ממנו יצרתי את הפרחים הוא בעצם אדמה, ממנה כל הפרחים בעולם מתחילים את חייהם.
במהלך העבודה גיליתי תהליך מעניין בפרחים עצמם. הם התחילו סגורים ואט אט נפתחו. גם משהו בי נפתח ועברתי מפיסול ריאליסטי מדויק למופשט. היתה כאן גדילה של הפרח ושלי במהלך הדרך.
מטבעה השמחה היא שיא אבל אחריו באה ירידה והשמחה נעלמת. פסלי הפרחים שלי מבקשים לעגן את השמחה. לשמור ממנה לימים שהיא איננה.

עד כמה אהבתם את היצירה?