כשלרגע אני לבד, מביטה מהצד.
אני רואה אותי.
לא מפסיקה לנסות לפרוץ ולקלף את השכבות שחוסמות, שסוגרות.
מנסה לקרוע, לחשוף, להראות,
את אותו הרגש,
הרגש שלי,
זה שאני כל כך מכירה.

עד כמה אהבתם את היצירה?